קביעת רשלנות רפואית של בי"ח סורוקה בגרימת שיתוק מוחין ופיגור שכלי קשה

3.    כאשר בתביעת רשלנות בלידה עסקינן, אשר על פי הנטען, גרמה לתשניק סב-לידתי (היפוקסיה - חוסר חמצן) וכתוצאה, נגרם נזק מוחי ליילוד, על התובע להוכיח שלושה נדבכים והם:

א. כי הנתבעת התרשלה במהלך הלידה.

ב. כי עקב רשלנותה נגרם ליילוד תשניק סב-לידתי.

ג. כי הנזק שנגרם ליילוד הוא כתוצאה מהתשניק.

4.    הגישה הרווחת כיום בקרב המומחים היא, שרק בחלק קטן מהמקרים של שיתוק מוחין יש קשר סיבתי בין תשניק סב-לידתי לבין הנזק המוחי. דהיינו, מרביתם של מקרי שיתוק המוחין, על פי ההערכה כ - 90% מהם, נגרמים כתוצאה מגורמים רבים ומגוונים, כמו פגמים גנטיים או מטבוליים, או סיבוכים המתרחשים במהלך ההיריון, ללא קשר לאירועי הלידה.

עוד מקובל בין המומחים, כי תשניק סב-לידתי מאופיין במספר סממנים, ביניהם אלו המובהקים כדלקמן:

·    אפגר נמוך בדקות הראשונה, החמישית והעשירית לחיי היילוד.

·    חמצת בדם.

·    פרכוסים או רפיון שרירים בימים או בשבועות הראשונים שלאחר הלידה

·    פגיעה רב מערכתית, כמו פגיעה בכליות או הפרעה בתפקודי קרישה.

·    העדר קיומו של כל גורם ידוע אחר, אשר ניתן לייחס לו את גרימת הנזק.

בחינת הסממנים הללו צריכה להיעשות בזהירות, בהינתן העובדה שחלקם אינו בבחינת מדע מדויק. כך האפגר - ציון המגלם את מצבו של היילוד בעשר הדקות הראשונות לחייו ומורכב מסולם המבוסס על חמישה נתונים: נשימה, דופק, צבע, תגובה לגירוי וכוח השרירים וכך אף באשר לערכי החומציות בדם, הנבדקים בבדיקה ביוכימית שמשקפת את מצב החמצן בדם ברגע נתון.